|
בשנים האחרונות, בעידודם של נשיאי בית המשפט העליון, הפכה הזירה המשפטית לזירה המרכזית במלחמת הדעות והאינטרסים השונים במדינת ישראל. עם זאת, לדעת רבים, המשחק מכור מראש, זאת מאחר והמכריע נחשב לבעל דעה מסוימת, אותה ורק אותה הוא רואה כצודקת. מספר אין ספור של עמותות קובעות לנו את סדר היום הציבורי- מה לחשוב ובמה להאמין, מי יהודי ומה הוא גורלם של עם ישראל ומדינת היהודים.
והנה, לפני מספר חודשים הוגשה בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע תביעה לביטול יהדותה של פלונית, שגוירה ע"י אותו בית דין לפני כ-15 שנה. התובעת: עמותת יד לאחים.
מלכתחילה, ארגון יד לאחים נוסד על מנת לעזור לעולים חדשים בשלבי ההתאקלמות הראשונים בארץ ולנסות לשלבם במסגרת דתית הולמת. עם השנים הופנתה עיקר הפעילות של הארגון למאבק במיסיון ובשליחיו.
לטענת הארגון, פלונית הינה מיסיונרית וגיורה היה פיקטיבי.
בא כוחה של פלונית בקש מכבוד בית הדין לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות. לטענתו, ארגונים אינם צד היכול לחייב צד שני לבוא לבית דין לבירור מעמדו האישי.
בדעת מיעוט, קבע כבוד הדיין ציון בוארון – היום חבר בית הדין הגדול לערעורים – כי "כל אדם ו/או ארגון בישראל הינו צד הלכתי וגם חוקי לעניין גיור שנעשה בהטעיית בית הדין. שכן כל אדם, הוא או צאצאיו, יכולים להיות נפגעים מכך במקרה של נישואין עם אותה המשפחה. מה גם שארגון יד לאחים נמצא במאבק מתמיד עם המיסיונרים הצדים נפשות ישראל לנצרות וכל עם ישראל יודע זאת ובודאי שהם יכולים לעתור לביה"ד על הטעייה חמורה כזאת".
אמנם, ברוב דעות, קבעו כבוד הדיינים אליעזר איגרא וגדעון שריון כי "אכן צדק ב"כ המבקשת כי יד לאחים איננו צד היכול לחייב אדם מישראל לבוא לבית דין לבירור מעמדו, ועל כן, בית הדין סוגר את תיק התביעה של יד לאחים נגד פלונית". אך, באותה נשימה, מוסיף כבוד בית הדין בדעת הרוב כי "מאחר שזכות כל אחד בישראל לתבוע את חברו בביה"ד לדין תורה, ביה"ד לא רואה מקום לחייב את יד לאחים בהוצאות ...".
נראה שההבדל היחידי בין דעת הרוב לדעת המיעוט הוא בעניין סמכותו החוקית של בית הדין לדון בתביעה שתוגש ע"י ארגון לבירור מעמדו האישי של פלונית: לטענת דעת המיעוט, ביה"ד מוסמך גם הלכתית וגם חוקית. לדעת הרוב, ביה"ד מוסמך הלכתית אך לא חוקית. יוצא מכך כי כבוד בית הדין הרבני נמנע מלדון בתביעה שהגיש הארגון נגד פלונית רק משום שחוק מדינת ישראל מונע זאת ממנו.
מכאן המסקנה, כי בדומה לזירה הציבורית-המשפטית הכללית, ניתן עפ"י ההלכה להקים עמותות לטוהר המשפחה שיהיו רשאיות לתבוע כל אדם בישראל על סטייה מדרכי הטהרה ולבקש, אולי, פקיעת הנישואין בין בני זוג ו/או להכריז על אישה כמורדת. בנוסף, ניתן יהיה להקים אף עמותות לקדושת השבת שיתבעו מפעלים לסגור עסקיהם בשבת קודש, או שיתבעו גרים לביטול יהדותם משום חילול שבת. ולמה לא- גם עמותות לאכיפת הצניעות שיתבעו את כולם על כל דבר ועניין.
הגם שיש להתפלל לקיום טהרת המשפחה בעם ישראל, לשמירת השבת בכל מקום במדינת ישראל ולא רק בשכונות החרדיות, נראה שיש לפסול מכל וכל תופעה זאת וכי יש למנוע מעמותות וארגונית שונים לקחת לידיהם את שרביט אכיפת ההלכה בישראל. גם אם כוונותיהם של אותם ארגונים כשרות לחלוטין, וכל שכן כשאין אנו יודעים לשם מה הם פועלים, יש למנוע תביעות מסוג זה. עם ישראל כבר סבל יותר מדי מאינקביזיציה. ואם כך כאשר בית הדין הרבני הדן עפ"י דין תורה הוא המכריע, כל שכן כאשר מדובר על בית משפט הדן עפ"י שיקול דעתו.
|
