המכון לחקיקה הלכתית
מהפך במשפט העברי
|
|
 |
בשלהי שנת תשס"ט הוקם "המכון הישראלי לחקיקה הלכתית", מכון המבוסס על מהפך בתחום החשיבה ביחס למשפט העברי. במכון מנסחים את חוקי מדינת ישראל על פי ההלכה. עו"ד שלום אטלי העומד בראש המכון פיתח תזה האומרת שיש להכין את הדור לחוקי המדינה על פי ההלכה.
לשם כך, הוקם המכון לחקיקה הלכתית, בו יושבים דיינים ולומדים את חוקי מדינת ישראל, את שפתם השונה מלשון המקובלת בהלכה ומנסחים כנגד – בסיוע משפטנים – את חוקי המדינה על פי ההלכה, אך בשפת החוק. במילים אחרות, הסגנון הוא אמנם של החוק אך המהות היא על פי ההלכה.
נוסח החוק ההלכתי מובא בצמוד לנוסח החוק הקיים, ובשוליו מובאים המקורות שמהם נקבע הנוסח החדש ההלכתי. מדובר במהפכה של ממש !!
נוסח החוק החדש יכול לשמש כבסיס לניסוחי החוק העתידיים של הכנסת כשיגיע הזמן לשלב את מורשת ישראל בחוקי המדינה. כמו כן, מדובר בסגנון ובשפה המוכרים לעו"ד ומשפטנים, כך שכל מי שרצה עד היום להכיר את המשפט העברי אך לא היה מסוגל כיוון שלא התנסה בסגנון של השו"ע והרמב"ם יוכל לעשות זאת בקלות על פי לשון וסגנון המוכרים לו. נוסח זה של החוק יכול לשמש כבסיס להכרת ההלכה לכל מי שרוצה לבוא בשערי בתי הדין לממונות ולא ידע עד היום מה ההלכה אומרת.
חברי המכון עובדים כעת על חוקים מאוד מרכזיים: חוזים, ירושה, מכר, שליחות, ערבות ועוד. בזמן הקרוב עומדים לצאת לאור החוקים הראשונים: "חוק הירושה לישראל", "חוק המכר לישראל" ו"חוק השבת אבידה לישראל".
פרויקט זה מצטרף לפרויקטים נוספים שמגמתם להביא לתודעתם של עוה"ד והמשפטנים את המשפט העברי. לדוגמא, לפני מספר שנים הוקם גם 'בית המשפט התורני' שמגמתו ישוב סכסוך בענייני ממונות על פי ההלכה, אולם ברוח מתחדשת שתאפשר לעו"ד ליטול חלק בדיונים אלו.
המכון קבל את ברכתם של הרה"ג הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר שליט"א, נשיא בית הדין הרבני הגדול וכן של הרה"ג הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, דיין לשעבר בבית הדין הגדול.
 |
|
הרה"ג הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר שליט"א |
הרה"ג הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א |
התורה שבעל פה, המהווה את עמוד ההוראה, עברה גלגולים שונים בדרך מסירתה לעם ישראל, החל מהדרך של 'משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים' והכול בעל פה. לאחר מכן נוסחה המשנה ע"י רבי יהודה הנשיא בדרך של הלכות פסוקות בהבאת הדעות החולקות, במקביל התפתחו מדרשי ההלכה והאגדה. מלימוד מקורות התנאים התפתחו התלמוד הבבלי והירושלמי, כתבי הגאונים ועוד, עד שחיבר הרמב"ם את ספרו "משנה תורה" ובו הוא כותב בהקדמה:
"ובזמן הזה תקפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה. לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים נתקשו בימינו ואין מבין ענייניהם כראוי אלא מעט במספר. ואין צריך לומר הגמרא עצמה הבבלית והירושלמית וספרא וספרי והתוספתא שהם צריכים דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יודע מהם הדרך הנכוחה בדברים האסורים והמותרים ושאר דיני התורה היאך הוא. ומפני זה נערתי חצני אני משה בן מיימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בענין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה. כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה בכה. אלא דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבנו הקדוש ועד עכשיו. עד שיהיו כל הדינים גלויים לקטן ולגדול בדין כל מצווה ומצווה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים".
הרמב"ם נזקק לכתוב את ספרו כי הספרים שהיו לפניו לא היו מובנים לכלל הציבור הן מבחינת הלימוד והן מבחינת פסיקת הלכה מהם.
ספר "משנה תורה" זה לא נשאר כספר יחידי לעם ישראל, וזאת כיוון שעם ישראל נהג בגולה לפי המנהגים והפוסקים שהיו בכל קהילה וקהילה, אולם הוא שימש כמודל למחברים אחרים לכתוב את מסירת התורה בדרך קצרה, ועל פי סגנון זה נכתב "השולחן ערוך".
וכך כותב מרן רבי יוסף קארו בהקדמתו לספר "שלחן ערוך":
"ראיתי אני בלבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו בדרך קצרה בלשון צח וכולל יפה ונעים, למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לתלמיד חכם דבר הלכה לא יגמגם בה אלא יאמר לחכמה אחותי את, כשם שברור לו שאחותו אסורה לו, כך יהיה ברור לו כל דין שישאל עליו הלכה למעשה בהיותו שגור בפיו ספר זה הבנוי לתלפיות תל שהכל פונים בו. זאת ועוד, התלמידים הקטנים יהגו בו תמיד וישננו לשונו על פה ותהיה גירסא דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה, וגם כי יזקינו לא יסורו ממנו, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע בהניח להם מעצבם ויגיע כפים ישעשעו נפשם בהגותם בספר זה אשר כולו מחמדים הלכה פסוקה באין אומר ואין דברים. וקראתי שם ספר זה "שלחן ערוך", כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בכל ושמורים סדורים וברורים. ומובטח אני בחסד עליון כי ע"י ספר זה תמלא הארץ דעה את ה' הקטנים עם הגדולים תלמיד עם מבין חכם חרשים ונבון לחש".
בדורנו סגנון השולחן ערוך מתאים בעיקר לתלמידי חכמים, ויש הרבה משפטנים שקשה עליהם לימוד השולחן ערוך והפוסקים, וגם משום שהתרגלו לסגנון של לשון החוק האזרחי במדינת ישראל.
מדינת ישראל שהשכילה לקלוט רבבות עולים מכל הארצות, להחיות את השפה הלאומית של עם ישראל, לא ידעה או לא רצתה להתמודד עם המשפט הלאומי שלה. הן הציבור הכללי והן ציבור שומרי המצוות משכו את ידם מחושן משפט. לאחרונה, אף נאסר על בתי הדין הרבניים הממלכתיים להתעסק עם דיני ממונות, ובכך נמחקה ע"י בית המשפט העליון של מדינת ישראל רביעית מההלכה היהודית.
מי שמרגיש מחויב לתורת ישראל, על כל רבדיה ולא רק לחלק האורח חיים או יורה דעה, נדחק לבתי הדין לממונות הפרטיים. גלות משפטית ליד גאולה מדינית.
מערכת משפטית מודרנית – במדינת ישראל ובשאר העולם – נשענת על ייצוג ע"י עורכי דין. עוה"ד הוא המומחה, המבין והיודע את כל סתרי החוק ועל כן, הוא מסוגל לייצג לקוחות לפני ערכאות משפטיות. לא עולה על דעת אף אדם סביר לבקש מאדם שאינו מבין במשפט לייצג אותו.
והנה גם משפטנים בוגרי ישיבות, המסוגלים "לפתוח דף גמרא" וללמוד סוגיות בתלמוד, מתקשים לתרגם את לימודם הלכה למעשה. לימוד מצד אחד – עבודה מצד שני. מעטים הם עורכי הדין או הטוענים הרבניים שיש להם הכשרה מקצועית בחושן משפט. ומכאן הקושי למצוא עורכי דין או טוענים רבניים המסוגלים לייצג את לקוחותיהם בפני בתי הדין לממונות הדנים עפ"י דין תורה.
לא פעם, מתלוננים דיינים על הופעתם של עורכי הדין "הם טוענים טענות שבחוק האזרחי ואין להם צל של מושג בהלכה !".
במדינת ישראל, חוסר "מומחים" בחושן משפט מונע אפשרות של ייצוג בפני ערכאות המשפט הדנות עפ"י דין תורה, קרי בתי הדין הרבניים ובתי הדין לממונות. תופעה זו פוגעת קשה מאוד ביישום דין התורה בישראל.
גם מטבע הדברים, עורך דין המתבקש לייצג לקוח יעדיף לפנות לערכאה המשפטית שאת חוקיה, תקנותיה ופסיקתה הוא מכיר היטב. גם אם הוא ירא שמים, ומכיר בחיוניותה של ההלכה בחיי היום יום שלו, הוא ימשוך את לקוחותיו לבתי המשפט האזרחיים ולא לדין תורה.
התוצאה הינה הרת אסון! המוני ישראל עוזבים את שערי דין תורה, הרמה המקצועית של דייני ישראל יורדת, חושן משפט נשכח.
המכון לחקיקה הלכתית
הקמת המכון לחקיקה הלכתית המבוסס על מהפך בתחום החשיבה ביחס למשפט העברי באה כניסיון להתמודד עם התופעה. "תרגום" המשפט התורני לשפת עורכי הדין וניסוחם של חוקי מדינת ישראל על פי ההלכה הם הסעד המחויב וההכרחי לתקומת דין התורה במדינת ישראל. כאשר הוא יאפשר בשלב שני להכשיר עורכי דין למקצועות משפט התורה ומכאן להופעתם בפני ערכאות משפטיות תורניות.
שימוש בסגנון ובלשון החוק
השאלה היא האם ראוי להשתמש בסגנון ובלשון החוק כאשר סגנונו שונה מלשון חז"ל והפוסקים המקובלים? הרמב"ם והשולחן ערוך כבר ענו בחיוב לשאלה זו. כפי שראינו לעיל, אותם פוסקים ראו צורך לכתוב את פסיקותיהם ברוח ובסגנון המתאים לדורם ולדורות הבאים אחרים.
אנו מוצאים שגם בימינו ישנו כבר שימוש בסגנון לשון החוק, כדוגמת ניסוח תקנות הדיון של בתי הדין הרבניים. ולכן כדי לאפשר גישה לידיעת ההלכה היהודית יש לנקוט בסגנון הקיים היום בלשון החוק האזרחי.
מקורות לחוק
נוסח החוק ההלכתי מלווה בהערות שבהן מצוינים המקורות לנוסח החוק. המקורות המובאים הם בעיקר מספרי הפוסקים אשר ניסחו פסקים ברורים: רמב"ם, שו"ע ורמ"א, ובאחרונים: חוקת משפט, פתחי חושן, דיני ממונות ועוד. בהערות צוינו טעמי ההלכה אך צומצמו שו"ט בדברי האחרונים שעלולים להקשות על הבנת המקורות כנ"ל.
מחלוקות
בנוסח החוק נמנעו העורכים מלהביא דעות חולקות, אף שלעתים נוצר קושי שכן ישנם סעיפים שיש בהם מחלוקת שווה, כלומר ששני הצדדים שווים בכוחותיהם. אולם בכל זאת הוחלט לנסח את החוק כדעה אחת לפי מה שנראה בנטיית הפוסקים כדעה עיקרית מקובלת, ובהערות צוינו דעות חולקות כאשר יש להשתמש בטענת 'קים לי' וכדומה.
שילוב פסיקה
במשך הדורות עלו על שולחן הדיינים מקרים רבים שעליהם נתנו הדיינים את דעתם ופסקו מה שפסקו. נעשתה עבודה מקיפה באיסוף המקרים שנוגעים לנוסח החוק וצוינה הפסיקה הרלוונטית. כך, אפשר לראות את נוסח החוק ומאידך את הפסיקה- כיצד מקרה מסוים מושך לשינוי בפסיקה או צירופים של מקרים וטענות מכריע לכיוון קצת שונה.
עריכת הספר
החוקים נכתבו על פי מספור הסעיפים בחוק האזרחי, מכיוון שמספור החוקים כבר קיים בכל הספרות העוסקת כיום בחוקי מדינת ישראל. עם זאת, סעיפים שאינם רלוונטיים כלל להלכה הושמטו כאשר המספור נמשך בהתאמה.
בעריכת הספר הובא הנוסח ההלכתי ומתחתיו הנוסח של חוקי מדינת ישראל, וזאת על מנת לאפשר למעיין להשוות בין הסעיפים ולראות את המשותף ואת השונה. בחלק הראשון של הספר הובא נוסח החוק ההלכתי ללא מקורות ובחלקו השני הובא שוב נוסח החוק ההלכתי עם המקורות בהערות.
מהפך במשפט העברי ? שינוי כיוון בעולם התורה ? ללא ספק, מפעל לאומי המעורר תקוות וציפיות רבות. ומן הסתם גם מחלוקות רבות. הן יצוינו בהערות אם הן שוות.
|
